את יושבת כרגע? עומדת בתור לאנשהו? שוכבת על הספה, ומחפשת מנוח? מילים שירגיעו, שירפו את המתח, יפרקו את תחושת העמימות, יאירו את התקווה, ינחו את השכל הישר.
אני לא בטוחה שיש לי באמת מילים שכאלה עבורך, בתוך הרי המלל שכבר קראת ועוד תקראי.
מה כן יש לי עבורך? את הסיפור האישי שלי ושל בתי.
את התובנות והחוויות שלי, שנרשמו על לוח ליבי והפכו אותי לאשה שהיא אמא בפעם השנייה.

אמא לילדה שהיא אוצר גדול, עגולה ודעתנית, חברותית ואוהבת, חזקה ומצחיקה.
וגם לאשה שהיא אמא שנדבקה ב –CMV בשבוע 5-6 להריון רצוי והחליטה שלא להחליט ולהמשיך את ההריון (ברגליים רועדות) בהמלצת פרופ' אמיר ובעזרתן של קהילת נשים ובראשן ורד שבחרו לשתף, לספר, לתמוך ולעודד.
שהחליטה לא להחליט ולהשתתף במחקר (שבינתיים הסתיים ולגלות שהייתי בקבוצת ביקורת) וליטול 16 כדורים ביום.
שהחליטה לא להחליט ולהמשיך את ההריון, למרות תוצאות המי השפיר שגילו שהעוברית נדבקה.
שהחליטה לא להחליט ולהמשיך את ההריון ולעבור אינספור תיזוזים לבדיקות וסקירות בטן וסקירות ואגינליות (גם באיכילוב אצל פרופ' מלינגר וצוותו המעולה ובגלל הניסוי, גם בבילינסון אצל פרופ' פארדו).
שהחליטה לא להחליט ולהמשיך את ההריון בשבוע 32 אחרי בדיקת MRI עם ממצא לא חד משמעי, שאינו מוכר או ידוע ועם המלצה לא רשמית מצד פרופ' מלינגר להמשיך את ההריון בבטחון אך עם המלצה  שההחלטה בידיים שלי ושאם אבקש, הועדה להפסקת הריון פתוחה עבורי.

ומי אני? אשה לא דתייה, באופיי קטנת אמונה וחרדתית שמתקשה להכיל חוסר וודאות.
בזוגיות עם שותף אמיתי, אוהב ותומך, אדם אופטימי ללא תקנה אך גם פרגמטי ולוגי בהחלטותיו.
הורים לילדה בת פחות משנתיים שזקוקה לנו ומקבלת מעט מידי ממני.
מרגישה שכל יום מחדש עול ההחלטה כבד מבטן ההריון הגדלה.

וככל שגדלה הבטן, העוברית יותר ויותר מתקשרת, היא מסמנת חיים, עירנית ונוכחת. כאילו מנסה להגיד לי שלא אשכח לרגע שהיא בתוכי.
והיחסים איתה מורכבים.

אני עושה כל שביכולתי לא להיקשר. בניגוד להריון הראשון, עם אחותה, שקיבלה מיד שם חיבה והכנות רבות לקראת בואה, בהריון הזה הייתי 'זהירה' ומרוחקת.

למעשה, רק בשבוע 33 אחרי שיחות אינספור עם אמיר ומלינגר וד"ר קרדיין חרץ המהממת וגם לא מעט שיחות עם ורד המופלאה שצריכה להדליק משואה, לא פחות מזה.
החלטתי להחליט.
היא נשארת.

ועכשיו בשבועות שנותרו בחרתי להתיידד.

התיידדתי עם הרעיון שאלד בבילנסון ולא ליד הבית (אחלה צוות, המחלקה של 0 הפרדה מהממת).
התידדתי עם עולמם של כבדי השמיעה והחרשים.
התידדתי עם 'הפרוטוקול' (ועם הרעיון של לצאת לטיול בשניידר עם גורה בת יום).
בעיקר התידדתי איתה.
(איך התידדתי איתה? פניתי למטפלת b.o.t – או בעברית – ליווי רגשי בשדה ההריון והלידה וביקשתי עזרה להתחבר להריון ולעוברית ולהתכונן ללידה.
כבר בטלפון כשהיא ביקשה "ספרי לי עליה", "על מי" שאלתי, "על העוברית"…
התפרץ מבול של דמעות והלב התפוצץ מים רגשות גואשים.

הבנתי כמה אני מחוברת אליה וגם כמה אני מבוהלת.
העזתי להגיד שאני מפחדת ממנה.
שאני מפחדת
שהחיים שלנו יהרסו.
שאני מרחמת עליי ועליה ועל אחותה.
בכיתי וצרחתי וביקשתי לתת לה הריון תומך ואוהב ורגוע ולא מכווץ וחרד ומתוח.
אלה היו פגישות יקרות מפז. בהן פיניתי מקום לעצמי ולה והתכוננתי לבואה.

אמנם את תיק הלידה הכנתי כשעתיים לפני שיצאנו לחדר לידה (שבוע 37), אבל זו הייתה לידה שהיא תיקון. מרגשת ומחוברת ובסופה נולדה תינוקת עגלגלה ורכה שמיד התחברה וינקה.

המסע המשיך בהתאם לפרוטוקול. כבר ביממה הראשונה לחייה, המתנה מורטת עצבים ובסופה, הכותרת הנכספת- "א-סימפטומטית".

ומאז ועד אתמול אחת לכמה חודשים, ברה בשניידר ומפגש מחמם לב עם פרופ' בילבסקי הקסם, אופטימיות כציידה לדרך עד לבדיקה הבאה.
נפרדנו בחיבוק. סיכמנו לשלוח עדכונים במייל על תוצאות הבדיקות הבאות שמעתה הופכות להתנהגותיות ונעשות בקהילה.
חסל צום, סירופ הסדציה המר, מסעות הרדמה במסדרונות בית החולים , חרדת הדבקות משלל נגיפים (בעיקר חצבת) ובעיקר עוד אבן גדולה שנגולה.

והפוסט הזה שנכתב בראש שוב ושוב. הרצון לשבת ולכתוב ובדרכי להשיב תודה לקהילת הנשים הזו. שהייתי חברה בה כמעט שנה כ'צופה אדוקה מן הצד'.
אל מול הפחד, הפחד שברגע שאכתוב, בבדיקה הבאה תתגלה נסיגה בשמיעה. הפחד שאולי יתגלה בהמשך עיכוב התפתחותי. הפחד שנגלה משהו שכרגע סמוי מן העין.
רוב הפחדים שקטו. חלקם ילוו אותי כל החיים. חלקם יתעוררו מפעם לפעם.
ולמרות זאת, תחושת הנס, הנצחון והאהבה העצומה שווים כנראה הכל.

מה אני בעצם רוצה להגיד לך יקירתי? או שבעצם לי..
שתמצאי קהילה עוטפת ועדיף לא רק על גבי הרשת. תעבדי בזה ואם צריך תשלמי על זה.
שתעשי לך "רב". כלומר רופא.ה שאת בוטחת בו.ה שהי.וא מומחה.ית בתחום ושהו.יא נוהג.ת בך בכבוד וברגישות.
נסי לקרוא במשורה, ובעיקר נתונים עדכניים ורשמיים.
דברי עם ורד. קול שפוי ותומך (כאמור, ראי ערך הדלקת משואה).
נסי לתרגל רכות ומחשבות טובות.
יוגה/דיקור/שיאצו/הידרותרפיה/ בתי קפה עם חברות/ ים- כל דבר שיתמוך בגוףנפש שלך.

דרך צלחה ⁦⁩

שכבות/ אמה שם-בה אילון
יָד עַל הַגַּב.
כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד עַל הַגַּב?
כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד הַמּוּנַחַת עַל הַגַּב בְּרַכּוּת?
כַּמָּה מֻפְתָע יָכוֹל לִהְיוֹת גַּב כְּשֶׁמּוּנַחַת עָלָיו יָד בְּרַכּוּת?
כַּמָּה מֻפְתָע יָכוֹל לִהְיוֹת הַלֵּב
כְּשֶׁמּוּנָח עַל גַּבּוֹ גַּב
וְעַל גַּבֵּי הַגַּב מוּנַחַת יָד
וְעַל גַּבֵּי הַיָּד מוּנַחַת רַכּוּת
עַל גַּבֵּי הָרַכּוּת מוּנָחוֹת מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת מְאד

בחרתי להשאר אנונימית אבל אני מזמינה בחום ומכל הלב את כל מי שמבקשת לשאול, להתייעץ או לדבר ליצור קשר דרך האדמיניות.